<h1>תמים דעים להראב"ד סימן ס"ו</h1>
<h2>דף קה.</h2>
פי' מסכת ידים מן הרב ר' אברהם בר' דוד זלה"ה. דברים שבין מים הראשונים למים האחרונים. מים ראשונים צריכים רביעית בין לגדול בין לקטן. מים אחרונים אין צריכים אלא שידיח בהם את הידים. מים ראשונים צריך שיפסיק בהם. מים אחרונים אינו צריך להפסיק בהם. ופי' בירושלמי מהו להפסיק שהוא צריך ליטול ולשנות כאותה ששנינו מים הראשונים מטהרים את הידים שניים מטהרין את המים שעג"ב היד. מים ראשונים נטלין על גבי קרקע. מים אחרונים אין ניטלין אלא או בכלי או בקינסא וכן על גבי אבנים או על גבי קשקשים משום רוח רעה. מים ראשונים אין נטלין אלא מתוך כלי. מים אחרונים מכל דבר. מים ראשונים אין נטלין אלא מכח אדם מים אחרונים מכל דבר. מים ראשונים כל דבר (שפוסל את הידים חוצץ בהם) [שחוצץ פוסל בהן] כעין טבילה מים אחרונים אין פוסל בהם. מים ראשונים אם הדיח בהם את הכלים פסולים לידים מים אחרונים אין נפסלים. ולא ידעתי טעם למים הראשונים למה הם נפסלים בכך שהרי מקוה שהוא נפסל בשנוי מראה אינו נפסל בהדחת כלים עד שיפול בתוכו גוף המשקה שישנה את מראה ועוד כי המקוה שנפל בתוכו יין ושינה את מראיו פסלו ואילו לידים אפי' היין כשר ליטול ממנו בין שנתן בו מים בין שלא נתן אע"פ שאין נוטלין לכתחלה משום אבוד משקין כדאיתא בברכות. ואפשר שהטעם מפני שמבטל מחשיבותן ולא מפני שנוי המראה שאפי' הדיח בו כלים שאין מהם שינוי מראה פסולים לידים. וכן אמרו מים שהנחתום מטביל בו גלוסקאות פסולים לידים. ורביעית שהוא דבר מועט נתבטלה חשיבותן בכך אבל מקוה שלם אעפ"י שהדיח בו סלי זתים וענבים לא נתבטל בכך. מים ראשונים טעונים ברכה מים אחרונים אין טעונים ברכה ודוקא שלא אכל מאכל לח שאין הידים מזוהמות ממנו והמים אינם באים אלא לרפואה מפני מלח סדומית שמסמא את העינים אבל אם אכל מאכל לח שהידים מזוהמות ממנו צריך ברכה כדכתיב והתקדשתם והייתם (קודשים) [קדושים] וגו' ודרשי' והתקדשתם אלו מים ראשונים והייתם קדושים אלו מים אחרונים ועליה' אמרו מים ראשונים מצוה מים אחרונים חובה כי הראשונים אם ירצה יאכל ואם ירצה לא יאכל לפיכך אינן חובה אבל מים אחרונים מכיון שאכל נתחייב בברכה ואינו יכול לברך בידים מזוהמות עד שיטול את ידיו לפי' חובה. למאי נפק' מינה לבטולי הנך מקמי הנך שאם אכל עכשיו ואין לו מים כי אם אחרונים והוא צריך לאכול סעודה אחרת ביום כגון ג' סעודות בשבת מבטל סעודה האחת ונוטל ידיו לברכת המזון מפני שכבר נתחייב בברכה ואינו יכול לברך בידים מזוהמות. אבל ודאי אם לא אכל מאכל לח ואין ידיו מזוהמות מברך בלא מים אחרונים ואח"כ נוטל ידיו ועולה לו לכאן ולכאן. ונראה לי שאם יש לו שמן ערב (הורין) שהוא מנקה את ידיו ומברך ואחר כך נוטל במים ואוכל סעודה. מים ראשונים צריך שיגביה ידו למעלה פי' אצבעותיו. מים אחרונים צריך שישפיל ידיו למטה משום זוהמא. וטעם שהראשונים צריך שיגביה ידיו שלא יצאו מים שניים שבראשונים חוץ לפרק ויחזרו ויטמאו את הידים מפני שמים הראשונים שבראשונים מטהרים את הידים והשניים שבראשונים מטהרין את המים שעל גב הידים. ונראה לי כי מה שגזרו טומאת ידים לא גזרו אלא עד הפרק העליון מקום שהזרוע והיד מתחברין. ועד כאן היה קדוש ידים במקדש ביד עד הפרק הזה. וברגל עד השוכך אבל מאותו הפרק ולמעלה אינו מקום רחיצה ואינו מקום קדוש הילכך אם נפלו המים הראשונים עד אותו הפרק אין חוששין לשניים בין שיצאו חוץ לפרק או שלא יצאו ואין מדקדקין להשפיל ידיו או להגביה ידיו. ומה שאמרו שהמים הראשונים צריך שיגביה ידיו למעלה לא אמרו אלא על השניים שבמים ראשונים אבל ראשונים שבראשונים אין מדקדקים בהם כל כך. מים ראשונים הצריכין נטילה עד הפרק פי' עד פיסת היד מקום שהאצבעות כלות. מים אחרונים אין צריכין אלא עד פרק האמצעי ודיו שאין המאכל מגיע מכאן ואילך. ואם הגיע צריך רחיצה. ושמעתי כי יש בפסקות של ראשונים על המים הראשונים מברך על נטילת ידים והאחרונים מברך על רחיצת ידים והדעת מכרעת כן הראשונים על שם נטלא שהוא כלי או על שם שהוא צריך להגביה את ידיו למעלה נקרא' נטילה. אבל האחרונים שהם לנקיות הזוהמא ואין מקפיד עליהם בנטלא ולא להגביה ידיו נקראת רחיצה. ומה שאמרו במים ראשונים שצריכין כלי וכח אדם לא ידעתי מאין יצא להם. ואפשר כי הכלי למדוהו מקדוש ידים ורגלים שהיה מן הכיור אבל כח אדם לא ידעתי מאין. ונ"ל משום דלא אפשר הוא שאי אפשר לרביעית אם לא יבא עליו מכח אדם שלא יתפזר ממנו לבטלה ונמצא רביעית חסר מעל גבי ידיו. וכן נראה לי על ט' קבין שאמרו לטבילת בעל קרי שמצותן בנטילה ולא בטבילה כדאיתא בכריתות שהם צריכין שיבאו עליו מכח אדם שאם לא כן אי אפשר שלא יתפזר מהם לבטלה ונמצאו ט' קבים חסרים. והחכם יבין. ובגמרא דברכות הכי איתא אמר ליה ר' זירא לשמעי' אייתי ט' קבין ושדי עלי אלמא צריכין שיבאו מכח אדם. וכיון שאי אפשר לשיעור מצומצם אלא מכח אדם גזרו אפי' יותר מכשיעור שלא יהא אלא מכח אדם. כנ"ל. מים ראשונים אם שפשף בגופו או בכותל אחר נטילה צריך נטילה אחרת שמא נגע במאכולת או בזיעה או בשרץ שבכותל או ברוק שעליו. מים אחרונים אינו צריך רחיצה אחרת. מים ראשונים אם אין לו מים מרובים ונטל ידיו שחרית מתנה עליהם לכל היום ואוכל עליהם בשמירתם ודיו. מים אחרונים אין תנאי מועיל בהם. מים ראשונים אין השמן ושאר משקין מטהרים את הידים. מים אחרונים בכל מיני משקה מפני שמעבירין את הזוהמא. ואני תמה על היין מה נשתנה יין שהוא כשר לנטילת ידים יותר משאר משקין. ואפשר מפני שרחיצת היין דומה לרחיצת המים לנקות את הידים מה שאין כן בשמן ודבש מפני שהם שמנים וצחים ואינם מנקים יפה יפה. ומתותים ורמונים ושאר מיני פירות אין עליהם תורת משקה לענין הכשר לענין רחיצת בפירותיהם ולא במשקין. מים ראשונים אין ניטלים לחצאין מים אחרונים ניטלין לחצאים. מים ראשונים צריכים נגוב לאכילה מים אחרונים אין צריכין לברכה. מים ראשונים בין בחמין בין בצונן מים אחרונים אין נטלין אלא בצונן. מים ראשונים שהפרה שוחה ושותה מהם ניטלין לידים מהם ואם לאו אין נוטלין. מים אחרונים אעפ"י שהן עכורין הרבה ואין הפרה שוחה ושותה מהם נוטלין. מים ראשונים אין נטלין בחמי טבריא בזמן שאינם בכלים ואפי' הם צונן מפני שהם מרים ואין כלב ופרה שוחה ושותה מהם. מים אחרונים אם צונן הם ניטלין מהם והא דאמרי' בגמרא דחולין דהיכא דפסקינהו בבת בירת' אע"ג דלית בהו מ' סאה נוטלין מהם את הידים דוקא שאין לבירתא דאית בה הכשר מקוה שהרי ראויים הם להטביל בהם מחטים וצנורות משום הכי לא גזרינן בת בירתא אטו מנא. אבל אם אינו מחוברים אין נוטלים בהם את הידים דכיון דשיעור טבילה ליכא בעי' בנטילה ולא בטבילה דהא בעי' כלי ומכח אדם כדכתבי' לעיל. מים ראשונים אם שפשף ידיו זו בזו צריך ליזהר שלא יגע חוץ ממקום שנפלו בו המים משום שהם מטמאות זו את זו. מים אחרונים אין מקפידים עליהם בכך. ורביעית שאמר' לנטילת ידים דוקא במקום שאין שם מים מרובים דהיינו משא ולא (מצא) [משא]. אבל במקום שיש שם מים מרובין הא אמר רב חסדא אנא משאי מלא חפני מיא ויהבו לי מלא חפנאי טבותא הלכך בעינן טפי ועוד כי אי אפשר לנטילת ידים בלא שפשוף מפני הזיעה וצואה שעל ידיו וכשהוא משפשף אינו יכול להזהר שלא יגע חוץ למקום המים והרי הוא צריך ליטול בתחלה הילכך בעי' טפי מרביעית שהרי מן השפשוף ואילך צריך רביעית. עד כאן השגתי לחלק במים ראשונים למים אחרונים.
